אאא

ההשתלחויות האחרונות של יאיר לפיד בציבור החרדי, מעניקות הזדמנות מצוינת לערוך סיכום רווח והפסד של יציר הכלאיים הפוליטי המכונה כחול לבן.

בני גנץ וחיבורו עם לפיד, הוא הנמשל הפוליטי בן ימינו למשל הדגים המקולקלים - גם אכל, גם לקה, גם שילם, ובסוף גם יגורש. החיבור עימו הוא כרוניקה ידועה מראש של טעויות אסטרטגיות. הצרה של גנץ היא, שלא מדובר בעסקה חד פעמית, אלא בריטיינר של דגים באושים. יש הטוענים, כי המינוח הנכון במקרה של לפיד הוא נקניק מקולקל. כך או כך, בתפריט שמונח בפניו כעת, כפוף גנץ לקלקול קיבה על בסיס יומי.

מאחורי החיבור, עמדה התזה כי השלם גדול מסך חלקיו. היינו, חיבור שתי המפלגות יחדיו יביא מספר גדול משמעותית מחישוב מספר המנדטים של שתיהן בנפרד.

ממוצע חמשת הסקרים האחרונים של גנץ ערב החיבור היה כ-20 מנדטים, ממוצע חמשת הסקרים האחרונים של יש עתיד ערב החיבור היה כ-12. ביחד הם היו 32. על פי התיאוריה, היה אמור החיבור הזה להנפיק כ-38-39 מנדטים.

לצורך החיבור האסטרטגי הזה, שילם גנץ מחיר יקר, גם יו"ר משותף עם דמות בעייתית, ובעיקר - חלוקה לא פרופורציונלית במקומות ברשימה. יאיר לפיד זכה ב-15 ח"כים, יותר ממה שנתן לו כל סקר. שווה בדיוק למספר המנדטים של גנץ (5 נוספים שייכים לבוגי יעלון). הגידול במנדטים הלך אפוא כולו ללפיד. במקום להידחק תחת קמפיין מכבש ברגע האחרון מצד מועמד לראשות הממשלה, כפי שנעשה לגבאי, קיבל לפיד מתנת חינם על מגש כחול לבן.

ההוכחה הראשונה לשגיאה שבחיבור הזה, לא היו הודעות החרם של החרדים על גנץ - בעטיו של החיבור ללפיד, אלא דווקא ממקום אחר: המיקוד של נתניהו בלפיד. נתניהו, שאינו זז מטר ללא סקרי עומק וקבוצות מיקוד, היה "הראשון שזיהה" את נקודת התורפה של גנץ: לפיד, והחל לטווח אותו בכינון ישיר. הוא הקפיד לציינו ראשון בכל אזכור של הצמד לפיד-גנץ והתייחס בעיקר אליו.

כך, מהר מאוד הפך האיש שהחיבור עימו היה אמור להביא את גנץ לבלפור, להיות משקולת על צווארו של גנץ. התכנית לקחת מנדטים מגוש הימין הפכה לתכנית שתיית מנדטים משמאל. במבחן התוצאה ברור שהחיבור עם לפיד נשמע יותר כמזימה לחיסול גבאי. ככה לא כובשים ממשלה.

הטעות הייתה בחלק החשוב ביותר: מקורם העלום של המנדטים הנוספים. מנדטים רק על חשבון העבודה אולי מסייעים לקבל חדר סיעה מרשים בגודלו, אבל מנציחים את ייעודה האופוזיציוני.

אם במקום החיבור השגוי עם לפיד, היה גנץ חובר לאורלי לוי בעלת תדמית המרכז, היה קל לו הרבה יותר לגייס את המנדטים החסרים מגוש הימין. יייתכן גם שאם אורלי לוי הייתה חוברת לגנץ, כחלון לא היה עובר את אחוז החסימה וגוש הימין היה נחלש עוד יותר. קמפיין הישורת האחרונה מצידו של גנץ כמועמד הרלוונטי לראשות הממשלה, היה יכול גם להוריד את לפיד למספר חד ספרתי.

קריאות החרם האוטומטיות של החרדים על גנץ, בגינו של לפיד, אינם רק מכשול טכני בהרכבת קואליציה, אלא מקל אסטרטגי בגלגלי מרכבת גנץ. הווטו החרדי הפומבי סייע במיתוגו כשמאל - אנטי דתי - בעל סיכוי נמוך להרכיב ממשלה. זו הייתה שגיאה ידועה מראש.

לצורך חיבור הכלאיים הזה, בלע גנץ עוד צפרדעים בדמות המצע הבעייתי של יש עתיד. גם אחרי הריכוך שנעשה שם, חזונו של לפיד ניכר בכל שורה. קרקורי הצפרדעים הללו ילוו את גנץ בכל הקדנציה הקרובה.

ההוכחה הגדולה ביותר לכישלון החיבור, היה קמפיין כחול לבן בישורת האחרונה: "מטר מראשות הממשלה". זהו קמפיין שהרים ידיים מהסיכוי לקחת מצביעים מגוש הימין ולהפר את מאזן הגושים, והתמקד בשאיבת קולות השמאל המעוניינים במפלגה בעלת סיכוי להחליף את נתניהו. בשלב הזה, התמקדו רק בגודל המפלגה, לא בגודל הגוש. המטרה היה גבאי, לא ביבי.

הבחירות חלפו, גנץ הפסיד כצפוי את המטרה שלשמה חבר ללפיד – ראשות הממשלה, אבל לפיד עוד לא סיים להפיל את גנץ. במוצאי הבחירות הוא גרם לו לעלות על הבמה ולהכריז "ניצחנו", באחד הביזיונות היותר מפוארים של מערכת הבחירות האחרונה.

והנזק נמשך. הצהרת הרהב "נמרר את חיי הקואליציה", מסתברת כרגע בעיקר כהסתה נגד החרדים, במתכונת היש עתידית הישנה. אלא שההתבטאויות נגד החרדים, אינם רק עניין של לפיד. הוא כופה על גנץ סדר יום אנטי חרדי. כך ממתגים מפלגת נישה של לפיד שנאה, לא מפלגת מרכז שרוצה שלטון.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

לפיד גם מרחיק את גנץ מכל אופציה של שולחן הממשלה. בלעדיו, יכל היום גנץ להיות השותף הבכיר בממשלה ולבחור בין שר הביטחון לשר החוץ, בתמיכה מלאה של החרדים, שהיו שמחים להיפטר מליברמן. כעת, יגלה גנץ מהר מאוד את "המימד השיעמומי" - שממון המדבר הקואליציוני.

בניגוד למה שנראה, לפיד אינו העונש של החרדים. מהר מאוד תוקם הממשלה, יעבור תקציב דו-שנתי, ולפיד יחזור ללו"ז העמוס שלו בחו"ל. מי שיישאר בארץ כדי לשלם את המחיר הוא גנץ, שייאלץ לשאת בתוצאות התנהגותו של שותפו הנוסע - המסית - המתמיד.

לא בטוח שגנץ מסוגל לקום ולעשות מעשה, שיציל את מה שנותר. אולי מי שיכול לסייע בעדו הוא האסטרטג המוערך ישראל בכר, שליווה אותו במהלך הבחירות.

זה הזמן לגנץ לבחור: או עתיד פוליטי, או יש עתיד. ביחד זה פשוט לא יילך.

  • הכותב מגיש המהדורה המרכזית ברדיו 'קול ברמה'