אאא

דף ב

*האנשים בתמורה. *קדשי גויים.

א.  הכל יכולים להתפיס בתמורה ואם המיר מומר ולוקה, דיני האנשים ומנין 1. יורש לר''י אינו סומך שנאמר קרבנו ויליף תמורה דהוי תחילת הקדש מסוף הקדש, ולר''מ קרבנו אתי לשותפין ויליף דסומך מתמורה שנאמר ואם המר ימיר ולר''י אתי לאשה. 2. אשה שהמירה לוקה, לר''י מואם המר ימיר ולר''מ מו', ואף דמרבינן אשה לכל עונשין שבתורה הו''א תמורה שאני כיון דליתיה אף בצבור ושותפין לכן איצטריך קרא דלוקה. 3. קטן שהגיע לעונת נדרים בעי האם מתפיס בתמורה כיון שיכול לנדור או שאינו יכול שהוא לא בר עונשין. 4. בעי בגוי כיון שמקדיש ומאידך לא נענש, ומייתי דקדשי עכו''ם לא עושין תמורה ודחי דהאיבעיא בגוי שהקדיש ע''מ שישראל יתכפר, והא דמתכפר עושה תמורה קאתי מכח ישראל משא''כ הכא, ועלתה בתיקו.

ב.   הדינים בקדשי גויים ומנין 1. לא נהנין מדרבנן ולא מועלין מדאורייתא, דילפינן גז''ש חטא מתרומה ששייכת רק בישראל. 2. לא חייבים משום פיגול נותר וטמא, שנאמר בטומאה וינזרו מקדשי בנ''י ונותר ילפא גז''ש חילול מטומאה ופיגול בגז''ש עוון מנותר. 3. לא עושים תמורה, דכתיב בנ''י בתחילת הענין, או דהוקשה תמורה למעשר בהמה ונלמד ממעשר דגן. 4. לא מביא נסכים שנאמר אזרח, אבל קרבנו טעון נסכים שנאמר ככה. 5. בקדשי בדק הבית מועלין, דגז''ש מתרומה הויא בקדושת הגוף. ומייתי דלרבי יוסי יש להחמיר בכולן דכתיב בהן לה'.

שאלות לחזרה ושינון

דף ב-ד

א. דיני האנשים ומנין (4)

ב. הדינים בקדשי גויים ומנין (5)

 

לפרטים תגובות והערות: a7653733@gmail.com